סרן שילה ראוכברגר ז"ל, בן 23 מעלי, היה מפקד מחלקה בגדוד 51 שבחטיבת גולני, בקרב על מו"פ דרום בשבת השחורה. אמו נירית שיתפה: "לא עובר שבוע שאני לא מקבלת או הודעה או טלפון או מכתב ממישהו שהכיר אותו. כמה שהכרנו את שילה, לא הכרנו את העוצמה שלו. מה שהוא השאיר לי זה ההתייחסות לפרטים הקטנים כי זה מה שחשוב - הכח לקום בבוקר, לחייך ולהגיד תודה"

"הקרב של שילה היה קרב גבורה מדהים שערך 4 שעות שלו ושל החיילים, המחבלים הצליחו לחדור לחדר האוכל שלהם ופתחו באש, שילה עמד בפתח הדלת בזמן שרימונים נזרקים לכיוונו. הוא ירה את הכדור האחרון ואמר לחבר שלידו 'אני מת', אבל החבר חשב שזה סלנג מרוב קור הרוח של שילה. וככה הוא מת, מאיבוד דם בזמן שהציל עשרות חיילים. החברים פינו אותו משם לבית הכנסת ועטפו אותו בפרוכת, וככה הוא גם נקבר"

סמ"ר אדם אגמון, בן 21 בנופלו, מכמון, שירת בחטיבת הצנחנים ונפל בשבת השחורה בקרב על כיסופים. אביו אורן סיפר: "אדם היה ילד של נתינה מוחלטת, שיחק כדורגל ברמת הגבוהות ביותר וכשהיה צריך לבחור בין קריירה מקצועית ככדורגלן לנתינה בחר להתנדב לשנת שירות בפנימייה ומשם לשירות קרבי בצבא, תמיד התנדב לעזור בהכל. בשבת השחורה דיברנו בווטסאפ במשך כל היום אדם דאג לעדכן אותי מה קורה, עד 14:24 בצהריים, שם הייתה ההודעה האחרונה מאדם. מאז אני ממשיך לדבר איתו בווטסאפ - רק שהוא לא עונה, כל יום מחדש אני מספר לו מה עובר עליי, על המשפחה, על כולנו, אבל בקצרה, אני לא רוצה להציק יותר מדי" | האזינו לשיחה המלאה בתכניתם של הילה קורח ויאיר שרקי במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי ונרצחי 7 באוקטובר.

סמ"ר בן רובינשטיין ז"ל, בן 20 מהוד השרון, היה מדריך לוחם לוט"ר ונפל בקרב על שדרות בשבת השחורה. אמו גלית שיתפה: "הוא ניהל קרב פנים אל פנים עם מחבלים עד שהוא נהרג במקום מירי שעבר לו את האפוד הקרמי. הלוחמים שמרו על הגופה שלו באחד הבתים ועד היום כשאני מבקרת שם סוגדים לבן שלי וקוראים לי 'אמא של מלך'"

"הוא היה ילד ערכי ומכבד שאהב את המדינה שלו - אני קוראת לילדים אחרים להיות גם בן רובינשטיין. הוא למד בביה"ס על מלחמות ישראל והיה לו חשוב שידברו בכל תאריך על המלחמה שהייתה, והוא נהרג דווקא במלחמה שהיינו צריכים להפיק עליה לקחים ממלחמת יום כיפור בה הופתענו"

סרן עדן נימרי ז״ל, בת 22 ממודיעין, הייתה מפקדת צוות ביחידת "רוכב שמיים" בחיל התותחנים, ונפלה בשבת השחורה במוצב נחל עוז. אימה שרון מספרת: "עדן הייתה מאחרונות המוהיקניות מבחינת היכולת שלה לחמול ולתת מעצמה למען אחרים. היא הייתה ילדה חייכנית, מחוננת ומאוד הישגית. היא הייתה אחת מ-4 בנות עם 30 בנים במסלול הלוחמים של 'רוכב שמיים'. הבנים סיפרו לנו איך היא 'הרימה אותם איתה' במסעות, עם כושר מטורף. בהמשך, עדן שמרה עם הצוות שלה על הקו מראש הנקרה ועד רמת הגולן והכינה תיק כניסה להר דב.

בספטמבר ובאוקטובר היא היתה מדי פעם במוצב נחל עוז וב-9 אוקטובר הייתה אמורה לעבור לתפקיד האחרון שלה בצבא. ב-6 וחצי בבוקר שמחת תורה עדן והצוות שלה נכנסו למיגונית עם פיג'מות ונשק - היא עם 4 הבנות שלה ועוד 25 תצפיתניות וחיילות נוספות שלא הכירה. היא שלחה תמונה של הבנות שלה עם קנים מכוונים במיגונית וכתבה 'צוות נימרי לקח פיקוד על המיגונית'. הן שמעו את המחבלים בחוץ ועדן הבינה שהם מתחילים להתקרב. היא הציבה את הבנות שלה בצד אחד ואז קפצה לצד השני. באחת מהעדויות שקיבלנו, הבנות שניצלו אמרו 'אנחנו לא מבינות איך היא קפצה לכיוון שממנו הגיעו הקולות בערבית'. הן מורידות מחבל אחד והאחרים מתחילים להשליך רימונים בזה אחר זה. חלק מהבנות הצליחו להסתתר בחדרים אחרים והיא נשארה במיגונית. המחבלים ראו מהחרכים את הנשק שלה וזרקו עליה רימון אחרי רימון. לפי אחת מהעדויות, היא שכבה על הגב והמשיכה לירות. כשבאו לחלץ את הבנות לא הוציאו אותה - עד היום אנחנו לא מבינים למה. בתור מי שחוותה את כל התחקירים, אני יודעת שעדן גיבורת ישראל, הצילה חיים של רבות ושהיא צריכה לקבל עיטור כבוד על מעשיה.

עדן הייתה שחיינית מקצועית מצטיינת. בשבוע שעבר בשבת מלאו לה 24 וביום הולדתה נערך לזיכרה מישחה של 2,400 מטרים בפארק המים רעות, עם חברים שלה מהנבחרת שבאו לשחות לכבודה" | האזינו לשיחה המלאה בתוכניתם של הילה קורח ויאיר שרקי במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר:

(צילום: ניר דורון)

סמל תומר נגר ז"ל, בן 20 מאזור, היה לוחם בגדוד 51 שבחטיבת גולני ונפל בשבת השחורה באזור מוצב סופה. אביו עזרא מספר: "אחרי שהתקבל לחובלים ול-504 הוא החליט ללכת לגולני. הוא התכוון להגיע לסיירת ועבר את הגיבוש אבל בסוף הועבר להשבחת גדודים. הוא התמקצע בנגב ועלה לקו בכיסופים. ב-7 באוקטובר הוא עלה לשמירה לבדו בבונקר, כ-150 מטרים מהמוצב. כל השנים שהוא התאמן התנקזו ל-40 דקות שבהן הוא נלחם לבד מול המחבלים, אחרי שסמל דוד מיטלמן ז"ל וסמל עילי נועם בן מוחה ז"ל שהיו בש.ג ועזרו לו נהרגו בקרב. הוא ירה 675 כדורים עם הנגב שלו על קנה אחד. לוחם של אגוז שהגיע לשם מאוחר יותר אמר לי שבזכות תומר נכנסו רק 12 מחבלים למוצב מתוך כל העשרות שהגיעו.

תומר העריץ את יצחק שמיר. פגשנו את נשיא המדינה בטקס בכיסופים והוא חיבר אותנו עם גלעדה, בתו של שמיר. היא הגיעה אלינו הביתה ואמרה שרק על הקבר של תומר יש את הציטוט שיש על הקבר של אביה.

תומר מאוד אהב בירות והתנדב בשנת שירות עם ילדים בסיכון. לכן, יצרנו מותג בירות בשם 'בירה תומר', שאנחנו תורמים כל הרווחים ממנו לילדים בסיכון. לזכרו של תומר והאהבה של הגדולה שלו לבירה, יצרנו מותג בירות בשם 'בירה תומר׳. לקראת יום הולדתו אנחנו מכינים בירה חדשה עם 6.75 אחוזי אלכוהול, כמו מספר הכדורים שהוא ירה בקרב. את כל הרווחים מהבירה אנחנו תורמים לילדים בסיכון" | האזינו לשיחה המלאה בתוכניתם של הילה קורח ויאיר שרקי במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר:

רס"ן חן בוכריס ז"ל, בן 26 מאשדוד, היה סגן מפקד יחידת מגלן, עוצבת הקומנדו, ונפל בשבת השחורה בקרב על נחל עוז. אחותו מצדה מספרת: "הוא נולד בחג פורים ומגיל קטן אהב להתחפש לגיבורי על – במיוחד לבאטמן, כששאלתי אותו למה הוא ענה שהוא תמיד עזר מבלי שידעו מי הוא באמת וככה חי את חייו, גם חן היה צנוע וגיבור ופעל ללא הכרה מגיל קטן. כולנו גדלנו עם ערכים של לחימה וצבא בגלל שאחיה של סבתא שלנו נהרג בצבא, אז כשהוא הגיע לצו ראשון ואמרו לו שיש לו בעיה בראייה ושלא יהיה לו פרופיל קרבי הוא מיד עשה הכל וחסך כסף כדי לממן ניתוח עיניים להעלות פרופיל. אנחנו גרים באשדוד ורגילים שכשמתחיל אזעקות, חן תמיד עולה על מדים ומקפיץ את עצמו, כך זה היה גם הפעם, אני שכבתי במיטה ושמעתי אותו מתארגן ואומר ביי לאמא ורק חשבתי על זה שהוא יחזור עוד כמה שעות ואני אצחק עליו שהוא שוב עשה את זה. הוא היה מפקד הכח הראשון שהגיע לנחל עוז, במשך שעות הם ניהלו קרבות מול עשרות המחבלים והוא נפל לא לפני שהספיק לחסל לפחות 7 מחבלים" | האזינו לשיחה המלאה בתוכניתם של הילה קורח ויאיר שרקי במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר:

רס"ן עידו שני ז"ל, בן 29 מרמת גן, היה סגן מפקד סיירת נח"ל ונפל בשבת השחורה באזור מוצב סופה. אימו דבורה מספרת: "אני קראתי לעידו חיוך עם ילד. הוא אהב את הצבא והחיים. עידו גם מאוד מאוד אהב אדם, להשפיע על אנשים ולהיות בקשר איתם וחלק מזה היה להיות מפקד בצבא. הוא די מהר זיהה את החלש והמוחלש. אחרי שעידו נהרג קיבלנו מכתבים מחיילים בודדים ברחבי העולם שסיפרו איך עוד לפני שהיה מפקד הוא זיהה את הקשיים שלהם ועזר להם. בזמן השבעה, חברים, בעיקר חיילים בודדים, סיפרו לנו על כך גם כן. מוקדם יותר באותה השנה הוא התחתן עם עם מעיין אשתו. ב-7 באוקטובר הוא היה בין הראשונים שהכריזו בקשר על המלחמה ובין לבין הוא כתב לה 'אני אוהב אותך, הכל בסדר'. עידו קיבל קריאה ממוצב סופה ויצא לעזור עם החפ"ק שלו. בדרך לשם הם נקלעו למארב מחבלים והוא נפגע בראשו. החיילים פינו אותו ליישוב אבשלום ושם נקבע מותו. אנחנו חושבים על איך להנציח את עידו כל הזמן. למשל, 'מצפה עידו' בכפר חרוצים באזור בו גדל. אנחנו גם מעבירים מפגשים בתנועת הנוער של האיחוד החקלאי, בה היה מאוד פעיל. בנוסף, יש מסגרת בבא"ח הנח"ל להנחלת ערכיו. עידו גם אהב את ההנאות הקטנות של החיים. בהקשר הזה חבריו יצרו בירה שקולעת לטעמו ונקראת על שמו. עיריית רמת גן, במחווה מאוד מרשימה ומרגשת, החליטה לקרוא קטע ברחוב בו גר עם אשתו על שמו של עידו, במסגרת מיזם להנצחת נופלי העיר" | האזינו לשיחה המלאה בתוכניתם של יניר קוזין ויאיר שרקי במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר:

סמ"ר בר רוזנשטיין ז"ל, בן 20 מראשון לציון, היה לוחם בגדוד 51 בחטיבת גולני ונפל בשבת השחורה באזור קיבוץ כיסופים. אביו יוסי מספר: "בר היה ילד מקסים, מאוד חכם ונבון שידע מה הוא רוצה. הוא עשה 5 יחידות בפיזיקה ובמתמטיקה ועבר הכל בקלות בביה"ס עם ממוצעים מאוד גבוהים. הוא אהב מאוד את המסיבות ואת החבר'ה שתמיד היו באים אלינו הביתה. הם עד היום באים וצופים איתי במשחקים. בר היה חדור מטרה להיות לוחם. הוא היה עם המ"פ שלו על הגדר בכוננות עם שחר ב-7.10. ב-06:30 התחיל ירי הפצמ"רים. הם נסעו לכיוון המוצב, מוצב מארס, אך התחילו לראות כ"כ הרבה מחבלים שהמ"פ הורה להם 'לעשות פרסה'. באותו הרגע הם קיבלו RPG לדוד. כולם יצאו בחיים אך הדוד נפגע והם הידרדרו איתו לשטח פתוח וירו במחבלים דרכו. הם ירדו מהדוד והחלו להתייעץ מה עושים. המ"פ רצה לחזור לכיוון המוצב אך בר התעקש שהם ילכו להציל את האזרחים בקיבוץ כיסופים. הם החלו בדילוגים לכיוון הקיבוץ ובאחד מהם הוא קיבל כדור. ביקשו חילוץ דחוף עבורו, 8 לוחמים בנמ"ר יצאו מהמוצב תחת אש, חיפשו ומצאו אותו ללא רוח חיים. באותו סופ"ש היינו בים המלח. התעוררתי מהודעות בטלפון. ראינו את הבלגן ומייד התקשרנו אבל הוא לא ענה, אז החלטנו לחזור הביתה. באותה שעה הוא כבר נפל. האמנתי שהם מסתדרים ולא חשבתי שיקרה משהו כזה. אנחנו מנציחים את בר איפה שאפשר ומקימים אתר הנצחה במקום בו נהרג. זה קשה, אבל נעשה את זה כי מגיע לו - הוא באמת היה גיבור. המוטו שלו, שהוא השאיר לנו, היה 'אם התחלתם משהו - תסיימו אותו. אין דבר כזה להרים ידיים'. הוא גם כתוב על המדבקות לזכרו" | האזינו לשיחה המלאה בתוכניתם של יניר קוזין ויאיר שרקי במסגרת מיזם "נזכור את כולם" שמביא את סיפוריהם של נופלי 7 באוקטובר: